רושדי תעשיות מזון בע"מ נ' חב' בטון זלפה בע"מ ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כב' השופטת ש' נאשף אבו אחמד) מיום 27/02/11

פסק דין

כב' השופט יונתן אברהם

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כב' הש' שאדן נאשף אבו אחמד) מיום 27/02/11, אשר ניתן במסגרת תובענה לאישור עיקולים (בע"ק 14313/12/08) אשר הוטלו לטובת המשיבה 1 (כנגד המשיבה 2 שתיקרא להלן: "אלעמאר") אצל המערערת.

בית משפט השלום בעפולה קיבל את התובענה הנ"ל ואישר את העיקולים הזמניים, היינו, חייב את המערערת דנן לשלם למשיבה 1 את סכומי העיקול הנ"ל (סך של 315,675 ₪, נכון ליום 31/10/08).

סכום התובענה אף שולם על ידי המערערת למשיבה 1 תוך שהיא שומרת על זכותה לקבלו חזרה ככל שיתקבל ערעורה.

פסק דינו של בית משפט קמא ניתן על יסוד הסדר דיוני, שלפיו ינתן פסק דין על יסוד החומר הקיים בתיק, ללא צורך בחקירות המצהירים, ולאחר שהצדדים יגישו סיכומי טענות מטעמם.

בנימוקיו לקבלת התובענה, קבע בית משפט קמא כי הוכח בפניו שהמערערת החזיקה בכספים המגיעים לאלעמאר במועד המצאת צו העיקול הזמני וכי לאחר שנתקבלו הצווים, העבירה כספים למשיבה 2 לפי חשבונות מאושרים שהציגה בפניה.

עוד קבע בית משפט קמא, כי המערערת התעכבה במסירת תשובתה לצו העיקול וכי מסרה תשובה פורמאלית לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות.

בית משפט קמא קבע כי המועד לבחינת הימצאות כספים בידי המערערת, כמחזיקה, הינו מועד המצאת צו העיקול.

בית משפט קמא דחה את טענת המערערת כי עמדה לה הזכות לבטל את הסכם הקבלנות מול המשיבה 2 וכי נוכח ביטול זה ממילא לא עמדה יתרה כלשהי לזכות המשיבה 2 אצל המערערת.

בית משפט קמא קבע כי אין ביטול ההסכם, במובחן מבטלותו, מביא לשינוי במערך הזכויות והחובות בין אלעמאר למערערת דנן ואין בו כדי להשליך על הסעד לו זכאי צד שלישי שלטובתו הוטל עיקול זמני.

בית משפט קמא סבר עוד כי טענת המערערת דנן לקיומה של יתרת חוב של אלעמאר כלפי המערערת היא במהותה טענת קיזוז. בהמשך לכך קבע בית משפט קמא כי לא עומדת למערערת דנן זכות קיזוז מול המשיבה 1, שכן לא הוכיחה חוב כספי של אלעמאר כלפיה בראיות.

עוד קבע בית משפט קמא כי אין מחלוקת בין הצדדים שהעיקול קדם לזכות הקיזוז, שכן ההודעה על העיקול נמסרה בחודשים 08/08 ו- 10/08 ואילו הודעת הביטול של הסכם הקבלנות נשלחה רק בחודש 12/08, ועל כן העיקול גובר על זכות הקיזוז.

כאמור, על פסק דין זה הוגש הערעור.

טענות המערערת בהודעת הערעור

טענתה הראשונה של המערערת בהודעת הערעור הינה כי בית משפט קמא התייחס לאלעמאר כמשיבה פורמאלית בדיון שבפניו, כיוון שזו צויינה בבקשה כמשיבה פורמאלית ובית משפט קמא לא ידע כי מדובר בחברה שפורקה עת נתן את פסק הדין, ולו הייתה מצורפת אלעמאר כצד לדיון, היה המפרק שלה מתייצב לדיון, מודיע על פירוקה וזאת לפני מתן פסק דין על ידי בית משפט קמא, מה שהיה מביא לאיון העיקול הזמני שהוטל, נוכח הליכי הפירוק שננקטו בבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד אלעמאר.

לטענתה, לו כך היה מתנהל הדיון, היה בית משפט קמא מגיע למסקנה כי לא קיים כלל "חוב בר תביעה" שחבה אלעמאר למשיבה 1 שבגינו ניתן לנקוט המשך של הליכי הוצל"פ.

טענתה השניה של המערערת בהודעת הערעור, והיא גם טענתה העיקרית, הינה כי בית משפט קמא צריך היה להביא בחשבון את טענותיה כי היא רומתה על ידי אלעמאר בהצגת ערבויות בנקאיות מזויפות מצד אלעמאר למערערת, ערבויות שניתנו כנגד מקדמה ששילמה המערערת לאלעמאר במסגרת ההסכם ביניהם, על סך של 1.4 מיליון ₪ וכן מע"מ, אשר לימים התברר כאמור כי הינן מזויפות.

המערערת לא הכחישה כי העבירה כספים לאלעמאר כנגד חשבונות מאושרים שהציגה לה אלעמאר, וכי חלק מכספים אלה אף הועברו למשיבה 3 (להלן: "עירון") לבקשת אלעמאר, ולאחר שהוצגה המחאת זכות לטובת עירון, זאת על אף קיומם של צווי העיקול שהומצאו לה ועל אף קיומו של צו מניעה שאסר עליה לעשות שימוש באותה המחאת זכות.